האם הפריה חוץ גופית הינו הטיפול האחרון שיופעל לאחר סדרת טיפולי פוריות מתישה? לא ולא! להפריה חוץ גופית שני קובעים: אחד אבחנתי והשני טיפולי. ישנם זוגות שתחילת מסע תיקון ליקויי הפוריות תהיה הפריה חוץ גופית אבחנתית .זוגות אחרים יטופלו בהפריה חוץ גופית בעקבות אבחנה כגון חסימה בחצוצרות.
מהי הפריה חוץ גופית?
את המושג הפריה חוץ גופית אנו מכירים בשם הפריית מבחנה. הביציות נשלפות משחלות המטופלת ותהליך ההפריה מתרחש במעבדה במקום בחצוצרה. הביציות המופרות מתחילות להתחלק במעבדה והעוברים מושתלים לרחם כעבור 3-5 ימים (לפני השרשה ברירית הרחם).
טכניקה זו פותחה בבריטניה בשנות השמונים. טיפול זה עלה לישראל, בשנת 1982 . בתחילת הדרך ניתן טיפול זה למטופלות עם חסימה בחצוצרות ובהמשך התפתחו טכניקות להפריית הביציות עבור זרע שלא מסוגל להפרות בכוחות עצמו. כיום ניתן לבדוק את גנום העובר העתיד להיוולד ולהימנע משלל מחלות גנטיות או למנוע הפלה טבעית בתחילת ההיריון. בעתיד הנראה לעיין ניתן יהיה לתקן גנים פגומים ולהבטיח חיים נטולי מחלות לדורות הבאים.
כמעט 2% מכלל הלידות בעולם המערבי נוצרות בשיטה זו. עקב ההצלחה והאפקטיביות של השיטה, רבים פונים להפריית חוץ גופית. ישנם גם כאלה הפונים לטיפול זה מכיוון שבסופו של דבר בת הזוג כן זוכה ללדת בעצמה, זאת לעומת אימוץ או פונדקאות. כיום משתמשים בהפריות חוץ גופיות גם כשאין בעיית פוריות, למשל ככלי אבחנתי למניעת העברת מחלות גנטיות לעובר, בחירת מין היילוד או שימור פוריות.
עידוד ביוץ יתר לקראת שאיבת הביציות
מטרת טיפול זה היא ליצור כ 10-15 זקיקים בשתי השחלות, שבהם ימצאו ביציות. זאת בשונה ממחזור ביוץ טבעי בו מתפתח רק זקיק אחד באחת השחלות. לפני הוסת הצפוי, יוזרק חומר מלאכותי במטרה "לשתק" זמנית את פעילות בלוטת יותרת המח לגבי השראת הביוץ באופן טבעי. טיפול מקדים זה, מאפשר עידוד ביוץ יתר מסונכרן. כלומר, הזקיקים המתפתחים יהיו זהים בגודלם ובהם הביציות יבשילו בו זמנית.
עם תחילת הוסת תידרש בת הזוג להזריק חומרים מלאכותיים דומים לאלה המופרשים ע"י יתרת המח (גונדוטרופיניים): סוג אחד נועד לעידוד הביוץ והסוג השני נועד לגרום להבשלתן הסופית של הביציות וניתוקן מדופן הזקיק לקראת שאיבתן. לכל מטופלת תגובה שונה, לכן יש צורך בתכנית מותאמת אישית ע"י הרופא. עקב מורכבות התהליך והסיכון לסיבוכים קשים, יש חשיבות רבה להרכב החומרים למינון, לעיתוי ולמעקב רפואי צמוד אחר המתרחש בשחלות.
במקביל לטיפול זה, מנותרת תגובת השחלות ע"י בדיקות הדם לקביעת רמות ההורמונים וסריקת על קול של האגן הקטן. זאת בכדי לקבוע את מספר וגודל הזקיקים בשחלות ועובי רירית הרחם. כאשר תוצאות הבדיקות הללו מצביעות על בשלות הביציות ויצירת תנאים טובים לקליטת ההיריון ברחם, ניתן הורמון ההיריון אשר יגרום, כעבור 36 שעות לפקיעת הזקיקים וחריגת הביציות. כשעתים לפני מועד חריגת הביציות, יתבצע תהליך שאיבת הזקיקים והעברתו למעבדה לאיתור ביציות.
שאיבת הזקיקים שבשחלות, מתבצעת דרך הנרתיק בהנחיה הסורק העל קולי, ובהרדמה כללית. תוכן הזקיקים נשאב בעזרת מחט דקיקה והנוזל הנשאב מועבר למעבדה לצורך זיהוי וניפוי הביציות.
שלב ההפריה
הזירעונים התקינים והנעים מבודדים מתוך הזרמה בתהליך מעבדתי, במקביל לשאיבת הביציות מן השחלות. בהמשך מפגישים בין הביציות והזרע לצורך ההפריה, שהיא בעצם זיווג של 23 כרומוזומים (אחד משני הסטים) שבביצית עם סט מקביל של הזירעון. הביצית המופרית מכילה עכשיו 46 כרומוזומים(23 זוגות) בדומה ליתר תאי גופינו אשר יכתיבו תהליך חלוקת התא עד היום החמישי לאחר ההפרייה, כאשר העובר יכיל 150-250 תאים ויהיה מוכן להשרשה ברחם.
כאשר הזרע אינו מסוגל להפרות את הביציות עקב בעיה באיכותו, מבצעים באופן מלאכותי את תהליך החדרת החומר הגנטי של הזרע לתוך הביצית. תהליך זה הוא תהליך הזרקת זרע תוך התא (ICSI), תא זרע בודד נשאב לתוך מחט ומוזרק ישירות לתוך הביצית.
השתלתת העוברים
ביום השלישי עד היום החמישי לאחר שאיבת הביציות וביצוע ההפריה, משתילים ברחם 1-2 מתוך העוברים שנוצרו. השתלת העוברים מתבצעת בעזרת צינורית פלסטיק דקיקה, דרך צוואר הרחם. פעולה זו מתבצעת בחדר ניתוח ללא הרדמה ואינה כרוכה בכאב.
הקפאת עוברים
לעיתים לאחר ההשתלה נותרים עוברים נוספים. את עוברים אלו ניתן להקפיא, בתהליך מיוחד ולשמר אותם בטמפרטורה נמוכה מאוד(196 מעלות מתחת לאפס). אם לא נוצר היריון בטיפול הנוכחי, ניתן להפשיר את העוברים המוקפאים במחזור שלאחר מכן ללא צורך לעבור מחדש טיפול הורמונאלי. את העוברים הללו ניתן לשמר לשנים רבות ,כך שניתן ליצור היריון גם זמן רב לאחר הלידה, גם כאשר עקב גיל מתקדם איכות הביציות אינה מאפשרת יותר יצירת היריון. זאת צורת שימור הפוריות היעילה ביותר.
